תערוכת היין הכשר בניני האומה 2016: 

תערוכת היין הכשר בניני האומה 2016:

כל כך משעממת, כל כך מיושנת וכל כך מיותרת.

אין ספור תערוכות בכל עיר כמעט וירושלים התברכה בשתיים. האחת למגזר החילוני בה מציגים עשרות יקבים כשרים וללא כשרות זה לצד זה בסוג של הרמוניה נפלאה במוזאון ישראל והשנייה הנוכחית בבניני האומה שבה רק יקב כשר יכול להשתתף בתערוכה הזו לא תראו נשים שבאות להנות מכוס יין, בטח שלא מוזגות יין, לא תראו כאלה שלא חובשי כיפה ולבושי שחורים, תוכלו לספור על יד אחת את מספר הייננים שהגיעו לתערוכה וזה אומר הכל. היקבים הטעימו יינות שנמכרים במבצעים מיוחדים לציבור הדתי בחנות שהוקמה במרכז התערוכה. תערוכה לא ברורה שנראה כי היא מאלצת את היקבים להשתתף בה. מעולם לא ראיתי תערוכה כל כך לא שמחה. משהו באווירה מעיק ולא זורם. ארבעים דוכני יין שפשוט בזבזו הרבה כסף.

בין לבין אפשר היה לדלות כמה פנינים וכמה פחמים:

שרדונה של יקב עמק האלה 2014. יין מקסים, פרי בעל נוכחות לצד מינרליות טובה. ריחות נעימים. יופי של יין של לין גולד.

יקב פסגות רוזה 2014. יין שעשוי מכמה זנים מקומיים ככה הסביר לי המטעים. צבע מעט עכור, ריחות לא נקיים, פרי מאוד מינורי. לא ברור איך היקב מרשה לעצמו לשחרר כזה יין.

יקב דרימה: בלנד 2012 מ 75% קברנה סובניון ו 25% פטיט וורדו . יין חסון ועוצמתי הן בריח והן בטעמי הפרי. עפיצות מרשימה, אפטר טייסט מאוד מתובל. שאפו.

יקב ארץ ורוח: היקב נמצא בספסופה. מייצר כ 7000 בקבוקים. מלבק 2012. הפתעת התערוכה היקב הזה. משום מקום לאחד מהמלבקים הטובים ביותר שנעשו כאן. יין כהה עם מעט ריחות סיגר, בפה יש עדינות של פירות שחורים, סיגליות במלוא הדרן והעשבוניות מגיעה באפטר טייסט באופן מושלם. גוף בינוני ועפיצות קלה. יופי של יין

יקב גבעות: פינו נואר 2014. 12 חודשי חבית. פינו ישראלי. צבע אדום בהיר נקי ונעים למראה, ריחות עוקצניים ולאו דווקא של אלכוהול אלה של פרי צעיר ותוקפני שמעלה חיוך על הפנים. בפה היין רך ומאוד נעים לשתייה. הילד צריך קצת להירגע ולהתאזן. זה יקרה.

יקב הרי גליל: מרון 2007 בלנד של סירה ופטיט וורדו. אוטוטו בןעשר ואיזה יין מרשים. עוצמת פרי נפלאה, גוף חסון, יין שומני מאוד בעל מתיקות שמאוזנת נפלא עם חומציות ומעט טעמי עץ. חי בועט. שאפו.

יקב יתיר : הר עמשה 2011. בלנד: שיראז, קברנה , מרלו, מלבק ופטיט וורדו.

שפע ריחות וטעמים של פרי עוצמתי, עשבי תיבול רטובים, מעט ירקרקות שמאזנת את הכל. יין עמוס אבל ממכר. יופי.

יקב שילה: קברנה 2013. זה יין מהליגה של הגדולים. פרי נקי, גוף חסון, עפיצות מרשימה. תיבול שיוצא במקומות הנכונים. איזה יופי של יין.

יקב תניא: מרלו 2009. סדרת הלל. לצערי אי אפשר להלל ולא לשבח. עמוס באלכוהול, עמוס טעמי עץ לא מאוזנים, פרי מינורי ללא כוח שעושה טובה שהוא ככה יוצא בסוף.

תניא: קברנה סובניון 2009. גם פה האלכוהול משתלט על כל חלקה טובה. ולא משאיר מקום לפרי לא באף ולא בפה.

יקב אבוהב: נמצא בצפת. מייצר כ 15000 אלף בקבוקים.

ערבוביא : בלנד של קברנה סובניון, סירה ופטיט ורדו 2014. יין מאוד מאוזן, באף יש ריחות מקסימים של פרי טוב ונקי מידי פעם עולה הרוזמרין והירקרקות. בפה שפע טעמים טובים חמאתיים מאוד. אומנם עירבוביה אבל מתחבר ושלם. שאפו.

אבוהב: עלמיא 2014. 90% סירה, קברנה, מרלו ומעט פטי וורדו.

זה יין מעט מתעתע. בכל לגימה מתפתח בו משהו אחר. הסירה השולטת מעניקה את עוצמת הפרי עם תיבול מקסים של הפטי וורדו שאומנם הוא מינורי אבל עושה עבודה טובה. באפטר טייסט מעט מרירות שאומנם לא מפריעה אבל מיותרת. יין שפותח תאבון וצריך אוכל כבד לידו.

לסיכום: תערוכה שאפשר לחיות בלעדיה ואני מניח שהיקבים היו מוותרים עליה ברצון ושומרים את דמי השכירות לקהל מגוון יותר. את רב היינות אפשר לטעום בכל חנות של דרך היין ולא לשלם 95 שקלים בכניסה. מבחינתי ואם יורשה לי לסיים בנימה אישית מעט פוליטית בניני האומה בירושלים כבר מזמן לא משקפת את רצון העם. וכנראה גם לא של שוטי היין. ( לא טעיתי בכתיב זה אכן ב ט )